יום האישה, בלי האישה?
אולי זו רק אני, אך אמש, האווירה הרגישה מעט שונה, 2000 איש (בעיקר זוגות) כיתרו את הבמה מכל כיוון וכמו שושנה בין החוחים, משה פרץ תופס מקומו על הבמה העגולה, לצד הנגנים ופותח את המופע בשעה 21.30 עם השיר "אש" בגירסה האקוסטית כשהוא מהודר בג'ינס, חולצת טריקו וג'קט אלגנטי.

בעודי מסתכלת על הבמה הגדולה ועליה, נגנים, זמר ליווי, במה קטנה נוספת מוגבהת, משה פרץ אחד, וסביבה אנשים מכל כיוון, אני תוהה, איך יצליח לתמרן בין כולם בלי לקבל סחרחורת. ובכן, נראה כי פרץ התאמן הרבה לקראת המופע, ולמרות שלא הצליח לפתוח את בקבוק המים שהיה לצידו, פרץ הפגין יכולות ספורטיביות מרשימות כאשר הקיף את הבמה באנרגיות שיא לאורך כל המופע.

המופע אשר התחמם בהדרגה עם השיר "קחי אותי אליך" ועוד כלל אנשים סביב שולחנות וכיסאות, אשר באחד מהם נראו שחקן הכדורגל לשעבר, חיים רביבו ושדרן רדיו לב המדינה- אליקו כהן. גם המעריצה הקבועה הייתה להביא לו את זר הפרחים הקבוע שמקבל כל הופעה בתמורה לתשבוחות מצידו.

לכבוד יום האישה, הקדיש לבנות את השיר "שתיים בלילה" ואף ציין כי בשבילו כל יום הוא יום האישה: "כל השירים שאני כותב זה לנשים, כי אי אפשר בלעדיהן. בשבילי כל יום הוא חגיגה לאישה" . אנחנו לא ראינו את החברה הנוכחית ירדן באזור.

מספיק משה בשביל כולם
פרץ אשר הקיף את הבמה לאורך כל המופע, לא השאיר אזור אחד עירום מנוכחותו. הבמה הסתובבה באלגנטיות, נתנה תחושה שפרץ כל הזמן איתנו (גם ברגעים שלא היה ידע לנענע את הישבן לא רע בכלל). הפעם פרץ לא היה הכוכב היחיד על הבמה, הנגנים אשר בלטו לא פחות הפגינו יכולות פרפומיות, חילקו חיוכים, ניענעו את הגוף והסתכלו הישר לקהל בעיניים. למי שרוצה מטאפורה זה הרגיש כמו סיבוב השמש סביב כדור הארץ: הבמה הסתובבה לצד אחד, פרץ לצד השני ותמיד יש תנועה מתמדת.

כאשר פרץ עלה על הבמה הקטנה המוגבהת, תחילה, עברה בי הרגשת אי נוחות קלה, לא די בכך שהבמה המרכזית גבוהה מאוד מהקהל, להעלות על במה קטנה גבוהה יותר, הרגישה לי מעט מתנשא, אולם מהר מאוד הבנתי שהקהל דורש אותו במרכז ומעניק לו את כל האהבה שיש.

המופע אשר הסתיים לאחר שעה וחצי, הסתיים עם השיר "אין כמוך" בגירסת הרגאיי ובשירו החדש "כמו מלך".
משה פרץ הוא זמר, פרפורמר, יש לו נוכחות, אנרגיות, אהבה למקצוע וכל מופע הוא מוכיח זאת מחדש.
הערב, המופע השני שמעלה בהאנגר ומי שרוצה לראות את פרץ מכל כיוון- זה הזמן.