היום כבר לא מתבלבלים בן משה לקובי, מקומו של משה פרץ הפך מזמן למקום של כבוד בסצינה המוסיקלית. ההתקדמות המטאורית של פרץ לא זכורה במוסיקה הרבה זמן, באופן בלתי נתפס הוא רק עם האלבום רביעי חדש ברזומה ומסטטוס של 'ספר' הפך במהירות לרקדן/שחקן/זמר עם הופעות שכיחות בפריים-טיים בערוץ 2, מילוי היכלי התרבות עד אפס מקום, ועם מהפך לזמר הכי מבוקש השנה בתעשיית המוסיקה הישראלית למעט אייל גולן.

סגנון המוסיקה החדש והעכשווי שהביא הוא פופ לכל דבר, המילה "אהבה" נטועה בכל שיר שלו. החיבור של שירי הפופ עם הלחנים המקוריים (שרובם שלו) והסלסול המזרחי, הולידה מהפכה שלמה במוסיקה המזרחית וגרמה לגל של אומנים צעירים לפרוץ ובניהם גם חברו הקרוב 'דודו אהרון'. הסגנון העכשווי אומר פחות שירים מזרחיים על לחנים מושאלים ממדינות ערב טורקיה או יוון, אלא נטו שירי פופ מזרחי. אומנם בלי פטנט מבריק ואף על פי שנשען על שירים מאוד דומים, עדיין הוא מצליח לדחוק לפינה חלק מאותם אומנים מובילים שבלטו במוסיקה המזרחית עד לפני כמה שנים, והיום לא מוצאים את מקומם באותו סגנון שהתחלף פתאום למול עיניהם.

השילוב של הפופ המזרחי באלבום החדש של פרץ "מהשמיים" מגיע לידי ביטוי גם כאן, אבל בכל השירים הוא נמנע מללכת "על חבל דק" ולהסתכן בשינוי פאזה. האלבום החדש מורכב מארבעת הסינגלים שיצאו עד כה והתגלו כבר כמוצלחים במכירות: "מהשמיים", "אמא","אשמור",ו"שתיים בלילה" המושלם שבולט מכולם. למרות המקום הבטוח בו נמצא פרץ החליטו בהפקה לנסות לשחזר את אותם להיטים שהצליחו ולא לקבוע עשייה חדשה, שהייתה מוסיפה גיוון מצליח. הוכחה לההיצמדות לאותו קו ממלכתי וקבוע עם השירים המתוקים באלבום, הוא השיר "אמא" שתפור על פרץ שנתפס המאמי של המוסיקה המזרחית.

מלבד "אמא", השירים החדשים שמופעים באלבום רובם סטטים וממוחזרים, חסר לי שיר או שניים שיתבלטו מעל כולם, "פזמון קטן על אהבה",ו"סודות אהבה" (שוב אהבה) לדוגמא, לא מספקים את הסחורה ופחות טובים מלהיטים גדולים שלו כמו "נשבע לך" שבלט באלבום האחרון, "אלייך" שבאופן כללי יצא מוצלח יותר מהחדש.
כנראה, ההתעסקות הממושכת ב"רוקדים עם כוכבים" גרמה להזדרז שם בהפקה לשחרר את האלבום לפני התוצר המושלם מבחינתם.

למרות שהאלבום ככולו לא בולט במיוחד, אך עם עובדות לא מתווכחים: השירים שיצאו כסינגלים-כבר ידעו להוכיח את עצמם מצוין. הקול הצלול של פרץ עובר חלק ונעים לאוזן, השירים שלו קלילים מאוד, בלי יותר מדי בלבולים, הקול הצלול והמדויק שלו בשיריו עדיין מספיק כדי לתת תחושה של דה ז'ה וו ולבלוט ברמה אחת מעל כל האומנים הצעירים שהגיעו אחריו וניסו בדרך שלו לפרוץ קדימה. היום זה תופס חזק בקהל, אך למעשה אין ספק שהגוון בהמשך הדרך יעשה למשה פרץ רק טוב.

לסיום חשוב לנפץ את הקביעה שהתעוררה אצל מתנגדי הג'אנר המזרחי, אשר טוענים שכל סגנון המוסיקה של הפופ המסולסל שפרץ מייצר היא פופ ישראלי לכל דבר ובלי זיקה לג'אנר המסתלסל מהעבר, מי שעדיין דובק בעמדה הזאת מוזמן להאזין במיוחד לשירים:"תמיד ידעתי" ו"מה קורה איתך" ולהבין שמדובר בשירים הכי מזרחיים שיש, הלחן ממש בנוי על לחנים ערבים אותנטיים אחד לאחד ולטעמי השילוב עם לחנים כאלה יושב בול על פרץ.