מושיק עפיה אולי עכשיו עושה את החזרה הגדולה אך תקופה לא קצרה היה "מלך" המועדונים של ישראל רבתי. לא היה מועדון בארץ שלא כיכב בו וסחף אחריו המון קהל לכל מועדון מזרחי בז'אנר הטורקי בימיו הטובים.

לפני כ- 17 שנה כאשר הובילה תופעת המוזיקה הטורקית את התרבות המזרחית בארץ, השתרבב עפיה בין הכוכבים החזקים של אותה תקופה והצליח יפה בז'אנר הטורקי מול זמרים שנחשבו למיתוס בזמנו כמו עופר לוי, משה כהן, זהבה בן, תמיר גל, אבי ביטר ועוד. אף שהיה בתחילת דרכו ולזמרים אחרים היה וותק גדול משלו, כשעמד על הבמה ונתן את המופע שלו, בדרך שלו, אמר לכולם "אני יודע מה אני רוצה" וזה היה מורגש.

עפיה החל את דרכו באלבומו "גשם טפטף" שהצליח בצורה נפלאה ביחס לזמר אנונימי ולא מוכר. כך פילס את דרכו בעקשנות והצליח להוביל הרבה להיטים לזא'נר הים תיכוני- ישראלי כמו "אני לא זמין", 'ו'זאת היד שלך" שכתב לו איתי זילברשטיין ועבר כל פלייליסט אפשרי בצורה מכובדת.
לאחרונה, חזר עפיה, לאחר הפסקה ארוכה להופיע במועדונים הקטנים בכל רחבי הארץ מול הקהל החם שלו והפעם אחרי כל- כך הרבה אלבומים ושנים של ניסיון יש לו גם הרבה מה להציע.

בשבילי
מבחינתי, האלבום "בשבילי" נחלק לשניים: לשמחתי, רובו מזרחי בגוון טורקי, כאילו מנסה לחזור לטעם של פעם, לסגנון המוזיקלי הישן והטוב שהיו בעצם המקורות שמהם גדל. אולם בין לבין הוא נוגע בקצב הדאנס ששוטף היום את הארץ ומנסה להשתרבב באופן לא ברור לאופי המוזיקה שמנחה את האלבום שלו. אמנם אני מסכים שבאומנות אין חוקים אך אם יש קו ברור שמנחה ברובו דרך מסוימת באלבום ומחבר את האומן לזרם המסוים אליו הוא שייך, נשמע לי מעט צורם באוזן לקפוץ לעולם שאתה לא שייך אליו וכך הרגשתי בחלק משיריו באלבום.

האלבום ברובו אותנטי באווירה טורקית קלה, יפה, בעיבודים מקסימים ובהגשה נכונה. עפיה עשה בחירה נכונה לגעת שוב בחזרה בסגנון המוזיקה שעליו גדל, הטורקית, ויש צמא גדול מאוד לקהל בארץ לחומרים של פעם, לכינורות הבוכים, לבגלמה שמלטפת את השיר בצורה שונה והדרבוקות עם הצליל המיוחד שלהם בצבע מזרחי נטו ועוד שמלטף בין השורות. עם זאת, בין כל השירים היפים האלה לשמוע שירי דאנס שמוציאים אותי מהאטמוספרה של האלבום ומזכירים לי את הצליל שחוזר על עצמו ללא חידוש, כאילו ניסה לגעת במשהו שלא שייך לו בצורה עיוורת קצת חורים לי.

בגרסת "אדון עולם" (עוזי חיטמן ז"ל) מביא עימו רוח אחרת, מעניינת, שילוב יפהפה של ביצוע טוב מול עיבוד ושירה הנוטים לצבע הטורקי יווני. לי, באופן אישי, קשה להקשיב לשינויי גרסאות של יוצרים מקוריים ועדיין נהניתי מאוד. בשיר "מלאך שלי" מפגין עפיה רומנטיקה גדולה ונשמע רגיש, מתוק ומוכן לעשות הכול כדי לחזור אלייך: "מלאך שלי שלא תדעי מה עובר עליי- כמו שבר כלי הולך ברחוב הכול חשך אל מול עיני, עייפתי את משאת חיי".

רמת ההפקה המוזיקלית באלבום גבוהה מאוד, גם בשירים שלעניות דעתי פחות אהבתי, הכול מושקע ברמה מקסימאלית ולא נחסך כלום באופן המקצועי. אני בהחלט יכול לומר כי מושיק עפיה הוא בחור עם המון פוטנציאל, כריזמה, נחישות ואומץ, ואני מברך אותו על חזרתו למועדונים קטנים מפני ששם הקהל האמיתי שלו מחכה לו ואני משוכנע עם הרצון שלו לעוף קדימה הוא עדיין יאיר לנו באור גדול לעוד הרבה שנים בע"ה. כולי צפייה להקשיב לתקליט הבא שלו ולראות את הקסם של עפיה ממשיך האלה. בברכה והצלחה גדולה.